עבודותיי מתחילות לרוב בסיפור, בחוויות אישיות ובהתבוננות במציאות שסביבי. נושאי הציור שאובים ממחשבותיי וזיכרונותיי ומאנשים המעוררים בי השראה. לעתים קרובות, כשאני נמצאת לבדי, אני יוצרת עולמות חדשים הנובעים מתוך החשיכה. את הסיפורים שעולים בי אני מזווגת עם טקסטיל משומש שאני מוצאת בפחי אשפה, במוסדות תרומה ובבית הוריי. הסטודיו שלי מכיל אוסף של בדים וחפצים מן המוכן, נצנצים, מדבקות ואקריליק המשמשים בעבודותיי. 

אני שואבת השראה מדמויות המצויות בשוליי החברה – עלובי-החיים, חסרי-בית, נשמות אבודות, מודרים, מנושלים. אנשים המכירים את העולם באופן עמוק אך עם זאת זרים לו. אלו שמסלול חייהם ועתידם כאילו נקבע מראש בשל נסיבות הגעתם לעולם. אני מזדהה עמם מפני שגם אני מרגישה כך לעיתים.  יצירותיי מבוססות על אירועים שהתרחשו במפגש איתם, או מתוך היכרות אישית. מבטי חומל אך בו בזמן גס וצורם; דרכו אני מבקשת לנפץ את שקיפותם.

ירושלים, עיר הולדתי היא מושא להתבוננות אישית ועמוקה בניסיון לפענח את טיבה. המטען ההיסטורי והדתי, אינספור תפילות ומסעות עלייה לרגל, משמשים מוזה פורייה בעבודותיי. אוכלוסייתה המגוונת היא מקור בלתי נדלה של דימויים; הכבדות הכמעט צינית של העיר ואנשיה - כולם קדושים ומעוררי גועל בו-זמנית.